לפני שנה כמעט בדיוק, ברביעי לאפריל 2012, פורסם בYouTube סרטון בשם My Name is Lizzie Bennet. הסרטון צולם בפורמאט vlog (כלומר: video blog, פורמאט נפוץ ביוטיוב בו גולשים רגילים משתמשים ביוטיוב בתור בלוג, ופונים למצלמה כפי שבלוג היה פונה לקהל קוראיו בבלוג אישי) והציג את ליזי בנט, סטודנטית בת 24 לתקשורת, שהחליטה להשתמש ביוטיוב כבמה אישית לסיפורים אודות משפחתה המשונה וחייה. לאימה יש מוטו חיים שאולי ישמע מוכר לחלקכם:
אם המשפט לא מוכר סימן שמעולם לא קראתם את יצירת המופת של ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה" (אז תקראו).
The Lizzie Bennet Diaries (שמעתה יקרא TLBD) התברר כפרויקט של האנק גרין, ולוגר מוכר וידוע. האנק ושותפיו הפכו את עלילת "גאווה ודעה קדומה" לסדרת סרטונים ביוטיוב שנמשכה כשנה והציגה את עלילת הספר בצורה מודרנית מנקודת מבטה של ליזי, ולוגרית מתנסה.
כל זה נחמד מאוד, אבל מה הקשר בין ג'יין אוסטן לBig Data?
ובכן, פרויקט TLBD הוא אחד השימושים המרשימים והנרחבים ביותר של שיתוף מידע בפלטפורמות שונות שיצא לי לחוות בתור משתמשת אינטרנט נאמנה. יחד עם הסרטונים ביוטיוב נפתחו עבור דמותה של ליזי פרופילים בפייסבוק, Google+, טוויטר, Pinterest וTumblr. ככל שהתפתחה הסדרה וצברה קהל צופים נאמן, כך התרחבה פעילותה של הסדרה בארבעת הפלטפורמות הנ"ל (כולן פלטפורמות חברתיות בולטות): דמויות משנה זכו לולוגים אישיים ביוטיוב וכמות עצומה של חשבונות טוויטר שהפכו לחלק בלתי נפרד מהעלילה. התכתבויות בטוויטר בין דמויות שונות הקדימו התפתחויות עלילה ועלו כמידע מקדים לסרטונים רבים, ומידע שנחשף בסרטונים של דמויות המשנה היה חיוני לעלילה המרכזית (החברה הפיקטיבית של אחת הדמויות אפילו זכתה לאתר ואפליקציה חדשנית). כך טוו יוצרי הסדרה רשת סבוכה של מידע תוך שימוש בפלטפורמות חברתיות בולטות. צופי הסדרה, שהפכו לקהל נלהב מאוד, עקבו בהתמדה אחר המידע שהגיע מהמקורות השונים והשלים להם את תמונת העלילה השלמה, וכך בעצם נוצרה עבור הצופה חווית משתמש מלאה (להלן ניתוח של החוויה).
לאחר סיום הסדרה הפרויקט אף עשה צעד נוסף בשיתוף המידע בכך שפנה לאתר גיוס הכספים KickStarter וגייס כסף להפקת DVD של אוסף הסרטונים, ובכך הפיל את החומה בין הטלוויזיה לאינטרנט.
הפרויקט מרתק בעיני עקב השימוש היצירתי בפלטפורמות פופולאריות וחינמיות להפצה של תוכן מקורי ויצירת עולם שלם, וכל זאת ללא יציאה מגבולות האינטרנט. ריבוי המידע והחוויה העלילתית המלאה הובילה ליצירת קהל מעריצים נאמן שגייס כמעט 500,000 דולר למען הפקת הDVD. זהו שימוש מרתק של יוצרים עצמאיים ומוגבלי משאבים בפלפורמות שיתוף המידע שעידן הBig Data מאפשר.
It is a truth universally acknowledged, that a single man in possession of a good fortune, must be in want of a wife.
אם המשפט לא מוכר סימן שמעולם לא קראתם את יצירת המופת של ג'יין אוסטן, "גאווה ודעה קדומה" (אז תקראו).
The Lizzie Bennet Diaries (שמעתה יקרא TLBD) התברר כפרויקט של האנק גרין, ולוגר מוכר וידוע. האנק ושותפיו הפכו את עלילת "גאווה ודעה קדומה" לסדרת סרטונים ביוטיוב שנמשכה כשנה והציגה את עלילת הספר בצורה מודרנית מנקודת מבטה של ליזי, ולוגרית מתנסה.
כל זה נחמד מאוד, אבל מה הקשר בין ג'יין אוסטן לBig Data?
ובכן, פרויקט TLBD הוא אחד השימושים המרשימים והנרחבים ביותר של שיתוף מידע בפלטפורמות שונות שיצא לי לחוות בתור משתמשת אינטרנט נאמנה. יחד עם הסרטונים ביוטיוב נפתחו עבור דמותה של ליזי פרופילים בפייסבוק, Google+, טוויטר, Pinterest וTumblr. ככל שהתפתחה הסדרה וצברה קהל צופים נאמן, כך התרחבה פעילותה של הסדרה בארבעת הפלטפורמות הנ"ל (כולן פלטפורמות חברתיות בולטות): דמויות משנה זכו לולוגים אישיים ביוטיוב וכמות עצומה של חשבונות טוויטר שהפכו לחלק בלתי נפרד מהעלילה. התכתבויות בטוויטר בין דמויות שונות הקדימו התפתחויות עלילה ועלו כמידע מקדים לסרטונים רבים, ומידע שנחשף בסרטונים של דמויות המשנה היה חיוני לעלילה המרכזית (החברה הפיקטיבית של אחת הדמויות אפילו זכתה לאתר ואפליקציה חדשנית). כך טוו יוצרי הסדרה רשת סבוכה של מידע תוך שימוש בפלטפורמות חברתיות בולטות. צופי הסדרה, שהפכו לקהל נלהב מאוד, עקבו בהתמדה אחר המידע שהגיע מהמקורות השונים והשלים להם את תמונת העלילה השלמה, וכך בעצם נוצרה עבור הצופה חווית משתמש מלאה (להלן ניתוח של החוויה).
לאחר סיום הסדרה הפרויקט אף עשה צעד נוסף בשיתוף המידע בכך שפנה לאתר גיוס הכספים KickStarter וגייס כסף להפקת DVD של אוסף הסרטונים, ובכך הפיל את החומה בין הטלוויזיה לאינטרנט.
הפרויקט מרתק בעיני עקב השימוש היצירתי בפלטפורמות פופולאריות וחינמיות להפצה של תוכן מקורי ויצירת עולם שלם, וכל זאת ללא יציאה מגבולות האינטרנט. ריבוי המידע והחוויה העלילתית המלאה הובילה ליצירת קהל מעריצים נאמן שגייס כמעט 500,000 דולר למען הפקת הDVD. זהו שימוש מרתק של יוצרים עצמאיים ומוגבלי משאבים בפלפורמות שיתוף המידע שעידן הBig Data מאפשר.
גדול! לא היה לי מושג על קהילת הליזי בנט העצומה הזו שמתקיימת מתחת לאף שלי.. כל כך יפה לראות איך כל הפלטפורמות מתחברות יחדיו, ובעצם מזינות אחת את השניה, וסוגרות את המעגל הוירטואלי הזה.. את באמת צודקת כשאת מדברת על גבולות האינטרנט, ועולה השאלה המעציבה- למה בכלל צריך לצאת מהם, כשיש עולם כל כך שלם ומורכב בגבולותיהם? (סתם, ברור שצריך לצאת, כדי ללכת לצומת ספרים ולקנות את הספר :)
השבמחקבדיוק! ואני מתביישת שלא קישרתי לאתר של רשת ספרים. הייתי צריכה לעזות את זה. סליחה על הבגידה!
מחקאני חייבת להודות שהדבר שהכי מטריד אותי מכל הסיפור הזה זה העובדה שצריך 500 אלף דולר בשביל להפיק DVD :)
השבמחקאבל ברצינות- אני חושבת שזה ממש מגניב כל האינטרקציה הסבוכה הזאת, שפותחים חשבונות טוויטר לדמויות הפיקטיביות וכו'... זה שיווק מאוד חכם!
כן, ממש. גם כשיצא "האביר האפל" (סרט הבאטמן הקודם) הם השתמשו בטכניקה דומה: לפני יציאת הסרט היה קמפיין שיווקי ענק באמצעות האינטרנט ששילב רמזים באתרים, סרטונים ומקומות אמיתיים. די מטורף.
מחק