ניסיתי לחשוב על משפט פתיחה ראוי לפוסט הראשון בבלוג הראשון שלי במבוכה ובלבול שראויים רק לרגעים האחרונים לפני היציאה לדייט ראשון, וכמו דייט ראשון מביך במיוחד אני מאמינה שעדיף לדלג בקצרה על כל האוקוורדנס הראשוני ולעבור ישר לשלב שבו אנחנו מבינים שאנחנו אוהבים לדבר על אותם הדברים (ואם לא- להזמין חשבון ולברוח הביתה).
אז! אני חן, סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית, והבלוג הזה מיועד לקורס "ארגז הכלים של האינטרנט". בשיעורים האחרונים דיברנו על הדרך בה אנשים קוראים באינטרנט: סריקה ולא קריאה, F-pattern, שפה פשוטה, בולטים קצרים וכו'. בשיעור הראשון דיברנו גם על אינפוגרפיקס ועל איך האינטרנט הופך למקום וויזואלי יותר (ראיון מעניין בנושא).
השימוש בצורות כתיבה כאלו מיועדות, כפי שאמרנו בשיעור, בעיקר לצורך פרסום ושיווק. ההבדל בין צורות הכתיבה השונות הזכירו לי את השינויים החדים שעברו על אחד האתרים האהובים עליי, Television Without Pity (הידוע גם בשם TWoP), בשנת 2007. TWoP הוא אתר המיועד לביקורות טלוויזיה, אך בשונה מאתרי ביקורות טלוויזיה אחרים המטרה שלו היא להוות פלטפורמה לביקורות עמוקות, אינטיליגנטיות ובעיקר: מאוד לועגות. האתר מכיל ביקורות שנכתבו ע"י כותבים מקצועיים ורשת פורומים ענפה אודות התוכניות השונות ונושאים אחרים. על הפורומים פיקחו כותבי הביקורות במטרה לשמור על רמת דיון גבוהה. תגובות מהסגנון הבא:
אז! אני חן, סטודנטית שנה שנייה לפסיכולוגיה ותקשורת באוניברסיטה העברית, והבלוג הזה מיועד לקורס "ארגז הכלים של האינטרנט". בשיעורים האחרונים דיברנו על הדרך בה אנשים קוראים באינטרנט: סריקה ולא קריאה, F-pattern, שפה פשוטה, בולטים קצרים וכו'. בשיעור הראשון דיברנו גם על אינפוגרפיקס ועל איך האינטרנט הופך למקום וויזואלי יותר (ראיון מעניין בנושא).
השימוש בצורות כתיבה כאלו מיועדות, כפי שאמרנו בשיעור, בעיקר לצורך פרסום ושיווק. ההבדל בין צורות הכתיבה השונות הזכירו לי את השינויים החדים שעברו על אחד האתרים האהובים עליי, Television Without Pity (הידוע גם בשם TWoP), בשנת 2007. TWoP הוא אתר המיועד לביקורות טלוויזיה, אך בשונה מאתרי ביקורות טלוויזיה אחרים המטרה שלו היא להוות פלטפורמה לביקורות עמוקות, אינטיליגנטיות ובעיקר: מאוד לועגות. האתר מכיל ביקורות שנכתבו ע"י כותבים מקצועיים ורשת פורומים ענפה אודות התוכניות השונות ונושאים אחרים. על הפורומים פיקחו כותבי הביקורות במטרה לשמור על רמת דיון גבוהה. תגובות מהסגנון הבא:
היו גורמות לסילוקו של המגיב.
ב-13 למרץ, 2007, החברה Bravo רכשה את TWoP ממקימי האתר עבור סכום לא ידוע. על הרכישה ניתן לקרוא כאן.
המעבר מאתר עצמי תחת בעלות פרטית לאתר תחת בעלות של חברת כבלים ידועה הביא למספר שינויים משמעותיים באתר: הטענה העיקרית היתה שTWoP איבד מהעוקץ שלו (ועל כך ניתן לקרוא כאן, במקרה שמישהו מעוניין) אבל השינויים שמעניינים אותי בהקשר הקורס הוא השינוי העיצובי של האתר.
המעבר מאתר עצמי תחת בעלות פרטית לאתר תחת בעלות של חברת כבלים ידועה הביא למספר שינויים משמעותיים באתר: הטענה העיקרית היתה שTWoP איבד מהעוקץ שלו (ועל כך ניתן לקרוא כאן, במקרה שמישהו מעוניין) אבל השינויים שמעניינים אותי בהקשר הקורס הוא השינוי העיצובי של האתר.
בלינק הקודם ניתן לראות את הבדלי העיצוב לפני ואחרי הרכישה.
לפני:
ואחרי:
גם מי שלא מכיר את האתר יכול לראות שהשינוי משמעותי. בגרסה הקודמת שלו TWoP הכיל מלל בלבד: ללא גלריות תמונות, ללא קטעי וידאו, עם עיצוב חדגוני (הבדלי הצבעים נועדו להבדיל בין התוכניות השונות), כותרות שדנו בנושא הביקורת ללא התחכמויות או פירוט נוסף וסידור מידע פשוט מאוד בדף הראשי: הפוסטים הראשונים היו הביקורות האחרונות ביותר וכדי להגיע לביקורת הרצויה היה צריך לגלול מטה בדף או להגיע לתוכניות הרצויה דרך חיפוש דקדקני.
לאחר השינוי TWoP הכיל גלריות תמונות, סרטונים, אמוטיקונים במקום הכותרות האפורות הקודמות, בולטים קצרים וקליטים וסידור חדש בדף הראשי: בפולד ניתן למצוא פרסומות וקישורים לנושאים הפופולריים ביותר (עם תמונות! עצומות! כי כולם אוהבים תמונות!), ובגלילה שניה או שלישית ניתן להגיע לביקורות האחרונות ביותר.
השינויים הויזואליים האלה מראים, לדעתי, את השינוי המהותי בין אתר המיועד לאוכלוסיה קטנה ומצומצמת ולא פועל למטרות רווח לבין אתר רווחי: כמו שהראנו בשיעור, כשמשווקים פונים למכנה המשותף הנמוך ביותר- הרבה תמונות, עיצוב מסודר אך מושך את העיניים, ובולטים קצרים שנועדו למשוך אנשים לקריאה נוספת.
לסיכום, אני לא בטוחה אם הצלחתי לקלוע למטרה בפוסט הראשון שלי, אבל פרקתי קצת עצבים על הריסתו של האתר האהוב עליי, וגם זה טוב.
כתוב היטב
השבמחקוואי אני כל כך מבינה אותך...עשו אותו דבר לאתר של Watch with Kristin וזה העלה לי את הסעיף. כל כך לא נעים לעין לדעתי כל האובר משיכת תשומת לב הזאת לכל מקום. יותר מדי כותרות, יותר מדי תמונות, בכל פינה. אין ספק שתעוות הבצע הורסת הכל..
השבמחקתכלס, האתר השני נראה כמו פופ-אפ מעצבן שבא לך לסגור, עמוס מדי, ומעצבן את העיניים. למרות שיש לי תחושה שאולי אמריקאים היו אוהבים את העיצוב הזה, העמוס והצבעוני והפשוט OVER הזה.. אולי בתיאוריות האלו של עיצוב יש משהו תלוי תרבות, ומכאן אולי גם מחקרים שבודקים מה אנשים אוהבים או לא אוהבים לראות לא בהכרח מתאימים לכל התרבויות (אלא, ובעיקר, לאמריקאים..?). סתם תהיה.
השבמחק